Daf 35b
מַתְנִי' שְׁחָטוֹ עַל מְנָת לְהַנִּיחַ אֶת דָּמוֹ אוֹ אֵימוּרָיו לְמָחָר אוֹ לְהוֹצִיאָן לַחוּץ רַבִּי יְהוּדָה פּוֹסֵל וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין עַל מְנָת לִיתְּנָן עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַיְסוֹד וְלִיתֵּן אֶת הַנִּיתָּנִים לְמַעְלָן לְמַטָּה וְאֶת הַנִּיתָּנִים לְמַטָּה לְמַעְלָן וְאֶת הַנִּיתָּנִים
Rachi (non traduit)
שלא כנגד היסוד. או על המזבח שלא כנגד היסוד:
מתני' רבי יהודה פוסל. אף על פי שאין כאן לא אכילה ולא הקטרה ובגמרא מפרש טעמא:
וְהָא מֵהֶן קָתָנֵי וְאִימָּן דּוּמְיָא דִּידְהוּ אֶלָּא אֵימָא הַמַּעֲלֶה מֵאֵימוּרֵיהֶן בַּחוּץ פָּטוּר הָא מֵאֵימוּרֵי אִימָּן חַיָּיב
Rachi (non traduit)
והא מהן קתני. דמשמע מבשרן ואימן דומיא דידהו ודייקינן מינה הא מאימן חייב ע''כ דומיא דידה דייקינן מן הבשר ע''כ בעולה קאי:
אֵימָא הַמַּעֲלֶה מֵהֶן בַּחוּץ פָּטוּר הָא מֵאֵימוּרֵי אִימָּן חַיָּיב
Rachi (non traduit)
הכי גרסינן אימא המעלה מהן בחוץ פטור הא מאימורי אימן חייב והא מהן קתני ואימן דומיא דידהו אימא המעלה מאימוריהן בחוץ פטור הא מאימורי אימן חייב. לא תימא הא מאימן חייב אלא אימא הא אימורי אימן חייב ובשלמים או בחטאת עסקינן שבאין נקבות:
אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא קָסָבַר רַבִּי עֲקִיבָא עוֹלַת נְקֵבָה אִם עָלְתָה לֹא תֵּרֵד הָא מַנִּי רַבִּי עֲקִיבָא הִיא אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ אִם עָלְתָה תֵּרֵד הָא מַנִּי
Rachi (non traduit)
הא מני ר''ע היא. דכיון דבפנים אם עלתה לא תרד מיחייב עלה בחוץ:
מֵתִיב רַבִּי זֵירָא הַמַּעֲלֶה מֵהֶן בַּחוּץ פָּטוּר הָא מֵאִימָּן חַיָּיב וְהֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ בְּעוֹלַת נְקֵבָה
Rachi (non traduit)
והיכי משכחת לה בעולת נקבה. דאילו בשלמים המעלה מבשר בחוץ פטור דלא מתקבל בפנים הוא כדתנן בפרק בתרא (לקמן זבחים דף קיב:) המעלה מבשר חטאת כו':
הא מבשר אימן חייב:
המעלה מהן בחוץ. בברייתא דלעיל תנן לה וקתני בה שליל ומעלה מהן משמע מבשרו פטור דלאו גופיה דזיבחא הוא ולא חזי להקרבה כדתניא בבהמה המקשה (חולין דף עה.) מה יותרת כבד וכליות האמורים באשם מוצא מכלל שליל אף כל מוצא מכלל שליל:
אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא וּמוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא בְּעוֹלַת נְקֵבָה דִּכְמַאן דִּקְדַם מוּמָהּ לְהֶקְדֵּישָׁהּ דָּמֵי
Rachi (non traduit)
ומודה ר''ע בעולת בהמה נקבה. שתרד ואע''פ שכשרה בעופות לכתחילה מ''ט דכמאן דקדם מומה להקדישה הוא שאין לך מום בעולה גדול מזה דכל עולה זכר הוא:
אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא הִכְשִׁיר רַבִּי עֲקִיבָא אֶלָּא בְּדוּקִּין שֶׁבָּעַיִן הוֹאִיל וּכְשֵׁירִים בְּעוֹפוֹת וְהוּא שֶׁקָּדַם הֶקְדֵּישָׁהּ אֶת מוּמָהּ
Rachi (non traduit)
וכשרין בעופות. לכתחילה שאין פוסל בהן אלא חסרון אבר כגון יבש גפה נסמית עינה (ויצאת) או נקטעה רגלה משום הקריבהו נא לפחתך כדמפרש בבכורות:
והוא שקדם הקדשן את מומן. אבל קדם מומן את הקדשן לא חלה עליהן קדושת מזבח מעולם אלא קדושת דמים ואין המזבח מקדש פסולין אלא שנראו לו כדמפרש בפ' המזבח:
דוקין. טיילא בלע''ז לשון או דק (ויקרא כא) כמו הנוטה כדוק (ישעיהו מ':
כ''ב) [אבל] דוקין שבעין לא פסלי בהו ואע''ג דמום גמור הוא לא נאמרו מומין אלא בבהמה דכתיב תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים (ויקרא כ''ב:י''ט) מיניה דרשי' (מנחות דף כה.) תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות הואיל וכשרין בעופות לכתחלה בבהמה אם עלו לא ירדו:
Tossefoth (non traduit)
אלא בדוקין שבעין הואיל וכשרים בעופות. לאו דוקא דוקין שבעין דה''ה שאר מומין שאינן מחוסרי אבר כדאמר בפרק קמא דקדושין (דף כד:) דוקא יבש גפה ונסמית עינה אי נמי שאר מומין פסלי מדרבנן ומה שפי' בקונטרס דמחוסר אבר פסול בעוף משום הקריבהו נא לפחתך בחנם פירש דבהדיא דריש לה בקדושין (ג''ז שם) מדכתיב מן העוף ולא כל העוף:
תְּנַן הָתָם וּבַעֲלֵי מוּמִין רַבִּי עֲקִיבָא מַכְשִׁיר בְּבַעֲלֵי מוּמִים
Rachi (non traduit)
מכשיר. אם עלו שלא ירדו:
תנן התם. גבי אם עלו לא ירדו בפרק המזבח:
אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ כָּאן מֵחֲמַת הַזֶּבַח כָּאן מֵחֲמַת עַצְמָן שְׁמַע מִינַּהּ
Rachi (non traduit)
מחמת זבח. מתפגלין מחמת מחשבת עצמן לא מתפגלין:
וַהֲדַר תָּנֵי חֲלֵב הַמּוּקְדָּשִׁין וּבֵיצֵי תוֹרִים אֵין חַיָּיב עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא הָא שְׁלִיל וְשִׁילְיָא חַיָּיבִים
Rachi (non traduit)
הא שליל ושיליא חייבין. עליהן משום פיגול אלמא מתורת מפגל אפקעינהו מתורת מתפגל לא אפקעינהו:
Tossefoth (non traduit)
הא שליל ושליא חייבין אלא ש''מ כאן מחמת זבח כו'. וא''ת אכתי נותר וטמא קשיא דמשמע הכא (דוקא) [דיוקא] דאשליל ושיליא חייבין משום נותר וטמא וברייתא דלעיל קתני ואין חייבין עליהם משום פיגול ונותר וטמא וי''ל דלעולם אין חייבין אשליל ושיליא משום נותר וטמא והאי (דשירייה) [דשיירינהו] משום פיגול:
רָבָא אָמַר אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא הַשּׁוֹחֵט אֶת הַמּוּקְדָּשִׁים לֶאֱכוֹל שְׁלִיל אוֹ שִׁילְיָא בַּחוּץ לֹא פִּיגֵּל וְהַמּוֹלֵק אֶת הַתּוֹרִים לֶאֱכוֹל בֵּיצֵיהֶם בַּחוּץ לֹא פִּיגֵּל
Rachi (non traduit)
לא פיגל. משמע לא את עצמן ולא את הזבח:
אף אנן נמי תנינא. כרבי אלעזר דשליל ושיליא מתפגלין ולא מפגלין:
Tossefoth (non traduit)
לאכול שליל או שיליא בחוץ לא פיגל. הוא הדין למחר:
הָכָא נָמֵי אַיְּידֵי דְבָעֵי לְמִיתְנֵי הַמַּעֲלֶה מֵהֶן בַּחוּץ תְּנָא נָמֵי וְכוּלָּן לֹא מְפַגְּלִין וְלֹא מִתְפַּגְּלִין
וְלִיטַעְמָיךְ אֵין חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּיגּוּל הָא תּוּ לְמָה לִי אֶלָּא אַיְּידֵי דְבָעֵי לְמִיתְנָא נוֹתָר וְטָמֵא תְּנָא פִּיגּוּל
Rachi (non traduit)
וליטעמיך אין חייבין עליהם משום פיגול. פעם שלישית למה לי למיתני הא מאי תיתי לאשמועינן לדידך אלא על כרחך משנה לאו דוקא אלא אגררא דטמא ונותר נסבה לרבי אלעזר נמי משנה שניה לא תיקשי דאגררא דהמעלה מהן בחוץ נסבה:
לָא לֹא מְפַגְּלִין אֶת הַזֶּבַח וְלֹא מִתְפַּגְּלִין מֵחֲמַת עַצְמָן אִי הָכִי הָא דְּקָתָנֵי סֵיפָא כּוּלָּן לֹא מְפַגְּלִין וְלֹא מִתְפַּגְּלִין הָא תּוּ לְמָה לִי
Rachi (non traduit)
הא תו למה לי. לאו לאיתויי דאף מחמת זבח אין מתפגלין:
מַאי לָאו לֹא מְפַגְּלִין הַזֶּבַח וְלֹא מִתְפַּגְּלִין מֵחֲמַת זֶבַח
Rachi (non traduit)
מחמת זבח. מתפגלין מחמת מחשבת עצמן לא מתפגלין:
ולא מתפגלין מחמת הזבח. אם חישב לאכול מבשר הזבח או להקטיר (מחמת) אימורין חוץ לזמנו ולא נתפגלו אלו ליענש באכילתו כרת ותיובתא דר''א דהכא שליל ומוראה תנן:
ה''ג לגירסא דגמ' מאי לאו לא מפגלין את הזבח ולא מתפגלין מחמת הזבח לא לא מפגלין את הזבח ולא מתפגלים מחמת עצמן אי הכי הא דקתני סיפא כולן לא מפגלים ולא מתפגלין הא תו למה לי וליטעמיך אין חייבין עליהן משום פיגול תו למה לי אלא איידי דבעי למיתני נותר וטמא תנא פגול ה''נ איידי דבעי למיתני המעלה מהן כו'. אין חייבין עליהן משום פיגול אם חישב בזבח פיגול ואכל מאלו והמעלה מהן בחוץ פטור דאין ראויין לפתח אהל מועד [וה''פ] מאי לאו אין מפגלין את הזבח אם זרק ע''מ לאכול או להקטיר מאלו חוץ לזמנם הזבח כשר:
[כּוּלָּן] לֹא מְפַגְּלִין וְלֹא מִתְפַּגְּלִין וְאֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא וְהַמַּעֲלֶה מֵהֶן בַּחוּץ פָּטוּר
Rachi (non traduit)
הכי גרסי' לברייתא הכא ובתוספתא כך שנוייה כולן לא מפגלין ולא מתפגלין ואין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא והמעלה מהן בחוץ פטור:
מוֹתֵיב (רָבָא) [רַבָּה] וְאֵלּוּ שֶׁאֵין מְפַגְּלִין וְאֵין מִתְפַּגְּלִין צֶמֶר שֶׁבְּרָאשֵׁי כְבָשִׂים וּשְׂעַר שֶׁבִּזְקַן תְּיָישִׁים וְהָעוֹר וְהָרוֹטֶב וְהַקֵּיפֶה וְהָאָלָל וְהַמּוּרְאָה וְהָעֲצָמוֹת וְהַגִּידִין וְהַקְּרָנַיִם וְהַטְּלָפַיִם וְהַשְּׁלִיל וְהַשִּׁילְיָא וַחֲלֵב הַמּוּקְדָּשִׁין וּבֵיצֵי תוֹרִין
Rachi (non traduit)
וחלב המוקדשין. חלב שבדדי נקבה:
והמוראה. של עוף והאלל של בהמה והעובר ל''ג דהיינו שליל:
צמר שבראשי כבשים ושער שבזקן תישים. איצטריך לאשמועינן דלא מהניא מחשבה בהו משום דעור הראש קרב עם הראש שאינו בכלל הפשט כדתניא בהשוחט (חולין דף כז.) מנין לרבות הראש שכבר הותז ומהניא ביה מחשבת הקטרה בהנך מיהא לא מהניא מחשבה אם חישב להקטיר למחר דלאו דרכו להקטיר הוא דגבי אם עלו ירדו קא תני להו בפ' המזבח (לקמן זבחים דף פה:):
ולא מתפגלין. לקמיה מפרש ליה:
לָא לִינַת אֵימוּרִים הָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא כּוּלָּן מוֹעֲלִין בָּהֶן עַל בֵּית הַדֶּשֶׁן עַד שֶׁיּוּתַּךְ הַבָּשָׂר מִכְּלָל דְּרֵישָׁא לִינַת בָּשָׂר מִידֵּי אִירְיָא הָא כִּדְאִיתַהּ וְהָא כִּדְאִיתַהּ רֵישָׁא אֵימוּרִים וְסֵיפָא בָּשָׂר
Rachi (non traduit)
עד שיתיך את הבשר. גרסינן במס' מעילה ול''ג משיותך דא''כ הוה ליה דבר שנעשית מצותו ואין מועלין בו אבל עד שיתיך דאכתי אית בהו צורך עבודת גבוה קרי בהו מקדשי ה':
לא לינת אימורים. דקתני דפסלה האימורים נפסלים בלינה קתני ודכוותה פשוט מינה דמחשבת לינת אימורים מפגלת באימורין:
מַאי לָאו לִינַת בָּשָׂר וּשְׁמַע מִינַּהּ מִגּוֹ דְּפָסְלָה בְּלִינָה פָּסְלָה בָּהּ מַחְשָׁבָה
Rachi (non traduit)
מדפסלה לינה. פסלה נמי מחשבת לינה:
מאי לאו לינת בשר. קתני שאם לן נפסל וה''ה למחשבת לינה שפוסלת בבשר ונהי נמי דהיכא דחישב אבשר עצמו לא תדוק מינה דהא מחשבה בדבר שדרכו לאכול בעי וברייתא לעיל נמי תניא בהדיא ושוין שאם חישב לאכול פרים לא עשה כלום אפילו לפסול מיהו הא דייקינן מינה דמחשבת לינת אימורים מפגלת הבשר כרבי אלעזר:
Tossefoth (non traduit)
וש''מ מיגו דפסלה בה לינה פסלה בה מחשבה. תימה דלישני כדמשני לקמן פרק טבול יום (זבחים דף קד:) דלמא מחשבה לא פסלה לינה פסלה וי''ל משום דלא בעי למפשט הא דבעי ר' ירמיה פ' טבול יום לינה מהו שתועיל בפרים הנשרפים ועוד י''ל דקסבר הש''ס דאי לינה מועלת מועיל פיגול לענין דאם פיגל באימורים פיגל הבשר לכל הפחות:
תָּא שְׁמַע פָּרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים מוֹעֲלִין בָּהֶן מִשֶּׁהוּקְדְּשׁוּ נִשְׁחֲטוּ הוּכְשְׁרוּ לִיפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם וּבִמְחוּסַּר כִּיפּוּרִים וּבְלִינָה
Rachi (non traduit)
בטבול יום ובמחוסר כיפורים. אם נגעו בהן:
הוכשרו. נתקנו לקבוע פסולין הללו:
הָא חִישֵּׁב בָּאֵימוּרִין נִתְפַּגְּלוּ אֵימוּרִין עַצְמָן
Rachi (non traduit)
אימורין עצמן. יותרת הכבד והכליות אבל לא בשר שאין מתפגל בדבר שהוא גופו זבח אלא דבר המפגל דכיון דלא חשיב אכילה לענין פיגול לא חשיב נמי אכילה לענין איפגולי:
[deduce thus:] but if he expressed an intention concerning the emurim, the emurim themselves become piggul. (1) Come and hear: The bullocks which are to be burnt and the he-goats which are to be burnt are subject to [the law of] sacrilege from the time they are consecrated. (2) Having been slaughtered, they are ready to become unfit through [the touch of] a Tebul Yom and one who lacks atonement, (3) and through being kept overnight [Linah]. Surely that means, through the flesh being kept overnight; and you may infer from this [that] since being kept overnight renders it unfit, an [illegitimate] intention renders it unfit! (4) — No: it refers to keeping the emurim overnight. (5) But since the second clause teaches: You trespass in the case of all when they are in the ash-house (6) until the flesh is dissolved, it follows that the first clause treats of keeping the flesh overnight? — What reason have you for supposing this: each refers to its particular case; the first clause treats of emurim, and the second of the flesh. Rabbah objected: The following neither render nor are rendered piggul: (7) the wool on the head of lambs, and the hair of he-goats’ beards, and the skin, the juice, the jelly, the offal, the crop, the bones, the tendons, the horns, the hoofs, the fetus, the after-birth, the milk of consecrated animals, and the eggs of doves; all of these neither render nor are rendered Piggul, and one is not liable on their account in respect of Piggul, nothar and uncleanness, and one who carries them up without is not liable. Does this not mean: They do not render the sacrifice Piggul, and they are not rendered Piggul through the sacrifice? — No: They do not render the sacrifice Piggul, and they are not rendered Piggul through themselves. (8) If so, when the sequel teaches, They neither render nor are rendered Piggul, why this repetition? (9) — Yet [even] on your view, [when he teaches,] One is not liable on their account for Piggul, why this repetition? (10) But [you must answer that] because he wishes to teach [about] nothar and defilement, he also teaches about Piggul. So now too (11) [you can answer], Because he wishes to teach [about] one who carries them without, he also teaches: And all these neither render nor are rendered Piggul. Raba said: We too learnt thus: (12) IF ONE SLAUGHTERS SACRED ANIMALS [INTENDING] TO EAT THE FETUS OR THE AFTERBIRTH WITHOUT, HE DOES NOT RENDER PIGGUL. IF ONE WRINGS THE NECKS OF DOVES, [INTENDING] TO EAT THEIR EGGS WITHOUT, HE DOES NOT RENDER PIGGUL. Yet then he learns: ONE IS NOT CULPABLE ON ACCOUNT OF THE MILK OF SACRED ANIMALS OR THE EGGS OF DOVES IN RESPECT OF PIGGUL, NOTHAR, OR UNCLEANNESS. Hence [it follows that] one is culpable on account of the fetus and the after-birth? (13) Hence you must surely infer from this that in the one case it means through the sacrifice; (14) in the other, through themselves. This proves it. We learnt elsewhere: And blemished animals; (15) R. Akiba declares blemished animals fit. (16) R. Hiyya b. Abba declared in R. Johanan's name: R. Akiba declares [them] fit only in the case of cataracts in the eye, since such are fit in the case of birds, (17) and provided that their consecration [for a sacrifice] preceded their blemish; and R. Akiba admits that a female burnt-offering must be [taken down], because that is tantamount to the blemish preceding its consecration. (18) R. Zera objected: ‘One who offers them up without is not liable;’ (19) but [if one offers up the flesh] of the mother, one is liable; and how is that possible? In the case of a female burnt-offering. (20) Now, it is well if you say that R. Akiba holds that if a female burnt-offering goes up, it does not come down: then this is in accordance with R. Akiba. (21) But if you say that [even] if it went up, it goes down, in accordance with whom is this? — Say: He who offers up [the flesh] of them without is exempt, hence [he who offers up] of the emurim of the mother, is liable. But he teaches, ‘of them’, and the mother is analogous to them? (22) — Rather say: He who offers up of their emurim without is exempt; hence [he who offers up] of their mother's emurim is liable. MISHNAH. IF HE SLAUGHTERED IT WITH THE INTENTION (23) OF LEAVING ITS BLOOD OR ITS EMURIM FOR THE MORROW, OR OF CARRYING THEM WITHOUT, R. JUDAH DISQUALIFIES [IT], BUT THE SAGES DECLARE IT FIT. [IF HE SLAUGHTERED IT] WITH THE INTENTION OF SPRINKLING [THE BLOOD] ON THE ASCENT, [OR ON THE ALTAR] BUT NOT OVER AGAINST ITS BASE; OR OF APPLYING BELOW [THE LINE (24) ] WHAT SHOULD BE APPLIED ABOVE, OR ABOVE WHAT SHOULD BE APPLIED BELOW, OR WITHOUT WHAT SHOULD BE APPLIED WITHIN,

(1). But not the flesh.
(2). One must not misappropriate a consecrated animal (or anything set apart for sacred purposes, e.g., money consecrated to Temple use) for secular use, and if one does, he becomes liable to a trespass-offering (Me’ilah).
(3). These defile its flesh, but do not make it unclean to enable it to communicate uncleanness to others, but only unfit. On lacking atonement v. p. 80, n. 2; on unfitness and uncleanness v. p. 155, nn. (3) and 4.
(4). Now, that cannot mean an illegitimate intention to eat the flesh on the morrow (which is tantamount to an intention to keep it overnight), for it has already been stated that this is of no account. Hence it must mean that an illegitimate intention to burn the emurim on the morrow renders the flesh Piggul, which supports R. Eleazar.
(5). And you may infer that an intention to keep the emurim overnight renders the emurim Piggul, but not the flesh.
(6). Where the flesh is burnt.
(7). An illegitimate intention in respect of them does not render the sacrifice Piggul, nor do they become Piggul themselves, as the Talmud proceeds to explain.
(8). A Piggul intention in respect of themselves does not make them Piggul.
(9). The same is taught at the beginning.
(10). Obviously, if they cannot become Piggul, there can be no liability for same. Thus this is certainly a repetition, on any interpretation.
(11). On my interpretation.
(12). That the fetus and the placenta are rendered but do not render Piggul.
(13). Which apparently contradicts the first clause.
(14). They can be rendered Piggul through the rest of the sacrifice.
(15). If a blemished animal is taken up on to the altar, it must be taken down again; v. infra 84a.
(16). If taken up on to the altar, they are not taken down again.
(17). This blemish does not disqualify a bird at all, which is unfit only when it lacks a limb.
(18). An animal burnt-offering must be a male (Lev. I, 3). If a female is offered, it must be taken down, although a bird burnt-offering may be of any gender, because there can be no greater blemish than the forbidden sex.
(19). V. Baraitha supra; ‘them’ includes the fetus.
(20). For one who offers up the flesh of a peaceoffering without is not liable (v. infra 112b). — A female must be meant since the fetus is discussed.
(21). Since it does not come down within, it involves liability without, the two being interdependent (v. infra 112a).
(22). ‘Of them’ means of course of their flesh, and so the deduction in respect of the mother must also refer to the mother's flesh.
(23). Lit., ‘on condition’.
(24). Running along the middle of the altar.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source